מימי התנ"ך והיום- גירושין הם תופעה חברתית, בלתי נפרדת מהוויית החיים בחברה מסודרת. מאז שקיים הליך הנישואין, או אולי קצת אחרי, קיימים גם גירושין. למה זה בכלל צריך להתקיים? האם אנחנו לא יכולים לחיות את חיינו ללא גירושין? האם אין אפשרות שזוג מתחתן, ימשיך להיות יחד עד שאחד מהם מת? הרי יש הרבה זוגות כאלו. למה שכולם לא יהיו ככה? אכן, הרצון הטבעי של כל זוג מתחתן הוא לחיות יחד עד סוף ימיהם ולא לחוות גירושין. אבל העולם לא עובד ככה. בשנים אחרונות אחוזי הזוגות שעוברים גירושין ואפילו יותר מפעם אחת, רק הולך וגדל. יהיה מעניין מאוד לחלק את ההיסטוריה לכמה שלבים ולנתח את התופעה הזו, הקרויה גירושין לפי תקופות אלו.
1. בשביל לא להפוך את המאמר הזה לעבודה של אלפיים מילים, ברמה כזו שכבר לא תרצו לקרוא אותה, אני אנסה לקצר. אם כך התקופה הראשונה היא מאדם המערות עד פחות או יותר שנות התשעים של המאה הקודמת. אם מידיעה או מניחוש מושכל, אתם יכולים להבין שבתקופת המערות, לא היה גירושין. הגבר היה לוקח אישה בכוח, מכניס אותה למערה וזהו פחות או יותר. תקופת החיים של בני אדם הייתה קצרה מאוד, בערך 27 שנים, אם עד הגיל הזה אף אחד מכם לא מת עדיין, נחשבתם לזוג מאוד ותיק. המסקנה שאני יכול לשאוב מהידע הזה היא שככל שתנאי החיים של כולם היו קשים יותר, כך התרכזו יותר בהישרדות ופחות בהנאות החיים או ברגשות בכלל. אני מניח שכאשר אין מה לאכול, לא חושבים על מיצוי עצמי.
2. תקופה שנייה היא בערך משנות התשעים של המאה הקודמת, אם עכשיו שנת 2010 אז הכוונה היא בערך לתקופה שהחלה לפני 20 שנה. תנאי החיים כבר טובים מאוד, אין עניין של הישרדות ותופעת גירושין מתחילה לצבור תאוצה. כבר ציינתי בפסקה הקודמת שברגע שאין קושי קיומי, מתחילים לבדוק האם אנחנו מאושרים.
תאמינו לי ולניסיון שלי שברגע שמתחילים לבדוק אם אנחנו מאושרים, המילה גירושין כבר כתובה על הקיר בגדול. הרי אנחנו בתור בני אדם אף פעם לא מאושרים, אין דבר כזה. האם אתם מכירים מישהו מאושר? אני לא ואם כן, אז אחד או שניים, גג. שימו לב לנתונים, בתקופות מלחמות או במשברים או בכל תקופה בעייתית אחרת, אחוזי הגירושין צונחים למטה. למה אחוזי גירושין צונחים? כי אין לנו זמן לחשו על אושר.
אני מניח שעכשיו הגענו לשאלת השאלות, האם זה טוב לא לחשוב על אושר? התשובה היא כולה שלכם.
